החלטה בתיק ע"ע 17289-06-13

ניתנה ביום 01 אוקטובר 2013

אחים חמודה השקעות 2007 בע"מ                                                המבקשת

-

נוג'ידאת סוהייל                                                                                המשיב

בשם המבקשת - עו"ד חמודה מחמוד 

בשם המשיב - עו"ד סאפי נוג'דאת

ה ח ל ט ה

השופט אילן איטח

1.   בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת בנוגע להתפטרותו מעבודתו אצלה ולזכויות שונות הנובעות מכך. סכום התביעה עמד על סך של 61,720 ש"ח. במהלך הדיון בבית הדין האזורי, הסמיכו הצדדים את בית הדין לפסוק בדרך של פשרה, ללא נימוקים, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. על יסוד הסמכה זו פסק בית הדין האזורי (השופט מירון שוורץ; ס"ע 25932-12-11) ביום 11.2.13, כי על המבקשת לשלם למשיב סך של 7,500 ש"ח בגין השלמת פיצויי פיטורים וכן סך של 35,500 ש"ח בגין יתר רכיבי התביעה (להלן - פסק הדין). 

2.   המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה בקשה לעיכוב ביצועו - היא הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים. לטענתה, טעה בית הדין האזורי בכך שפסק לזכות המשיב סכומים מעבר לאלה המגיעים לו לפי הוראות החוק וצווי ההרחבה. לטענתה, בית הדין התבסס פסיקתו על חישובים מוטעים מטעם המשיב. באשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי ביצוע פסק הדין באופן מיידי ועיקול כספים בחשבונות הבנק שלה יגרמו לה נזק רב והפסדים ניכרים, במיוחד בהתחשב בכך שהמשיב זכה בסכומי כסף שלא מגיעים לו. בקשר לכך, במסגרת תצהיר שצורף לבקשה, התחייבה המבקשת לפצות את המשיב בכל נזק שייגרם לו מעיכוב ביצוע פסק הדין, אם ערעורה ידחה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אם יתקבל ערעורה לאחר ביצוע פסק הדין, יקשה עליה להיפרע מהמשיב.

3.   לפני קבלת תגובת המשיב, הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיכוב מימוש כספים מחשבון הבנק שלה, אשר עוקלו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שנקט המשיב נגדה (להלן - הכספים). לטענת המבקשת, אם ימומשו הכספים לפני הכרעה בערעור, לא יהיה באפשרותה לגבות אותם בחזרה מהמשיב. מנגד, כך לטענת המבקשת, למשיב לא ייגרם נזק כלשהו כתוצאה מעיכוב מימוש הכספים, זאת מאחר שכספים אלה כבר עוקלו והיא אינה יכולה למשוך אותם. 

4.   המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין בכלל ולעיכוב מימוש הכספים מהבנק בפרט. בנוסף לכך מבקש המשיב למחוק את הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו. המשיב טוען כי יש לפעול בהתאם לכלל שלפיו הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לגופם של דברים, טוען המשיב כי סיכויי ערעור המבקשת אינם גבוהים בהתחשב בעובדה שמדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה. עוד נטען כי בית הדין פסק כפי שפסק בהתבסס על התרשמותו מן העדים והראיות שהובאו בפניו, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. המשיב מוסיף וטוען כי המבקשת לא הוכיחה שאם יתקבל ערעורה יקשה עליה להשיב את המצב לקדמותו. בקשר לכך מציין המשיב כי מצבו הכלכלי מבוסס, שכן בבעלותו בית מגורים, רכב חדש ותוכניות חיסכון בבנק העולים בערכם עשרות מונים על הסכום הפסוק. לטענת המשיב, על פני הדברים נראה כי המבקשת נקלעה לקשיים, שכן הצהרתה כי עיקול כספים בסכום כה פעוט עלול להשפיע על עסקיה מעלה חשדות לעניין יכולתה העתידית למלא אחר פסק הדין.

5.   להשלמת התמונה אציין כי בהחלטתי מיום 17.9.13 לא מצאתי מקום ליתן צו עיכוב זמני עד למתן ההחלטה בבקשה. כמו כן ניתנה למבקשת אפשרות להשיב לתגובת המשיב.

6.   בתשובתה לתגובת המשיב, חוזרת המבקשת על טענותיה ועל בקשתה לעיכוב מימוש הכספים. המבקשת מדגישה כי בערכאה הדיונית לא נוהל דיון הוכחות ופסק הדין ניתן על דרך הפשרה. עוד נטען כי סכום הפשרה שנקבע על ידי בית הדין האזורי גבוה מאוד ואינו משקף את הסכום הנכון המגיע למשיב, וזאת אף בהנחה שהמשיב היה מוכיח כל זכויותיו.

7.   לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, על שני ראשיה.